תיקון לסיפור, בשנ.ת 1947 עלו לארץ אליהו ומלכה מאירוביץ חברי תנועת הנוער גורדוניה. הם היו מאורסים ושניהם בני 17. הבריטים עצרו את אונייתם וכלאו אותם במחנות קפריסין. כעבור כחצי שנה נישאו השנים ועברורלגור בחצי האוהל שניתן לנשואים. מלכה הרתה ללדת, ובפברואר 1949 עלו ארצה ושוכנו בבאר יעקוב במחנה צבאי בריטי נטוש. אליהו בן ה19 מיד חויל . מלכה נשארה במחנה עד שעמדה ללדת ונילקחה ללדת לבית חולים "עין גדי" למחלות עיניים,לא היו מקומות אחרים. כעבור כמה ימים עם התינוקת, שרה, חזרה למחנה, וכבר לא היה לה מקום לשבת כי תפסו את מיטתה. מרוב יאוש וחוסר אונים התישבה ומיררה בבכי. אחד הישראלים הוותיקים שאל לישלומה, וככשמע על הבעיה, אמר לה, תשמעי," אנחנו מישבים ישוב נטוש, ניתן לכם, בית, מיטה לתינוקת שולחן כיסאות ומיטה לכם. " וכך הגיע הזוג הצעיר וביתם לסתריה. כשנה אחר כך עלו לארץ סבתא רבקה מאירוביץ ובעלה אנשל ובנם הצעיר יוז'י והתמקמו במעין מחסן בחצרם של מלכה ואליהו. כל זאת עד שקבלו מקום משלהם.